אם אכן נמצא גידול סרטני בערמונית , יקבע הפתולוג את דרגת המחלה על פי מראה תאי הגידול תחת המיקרוסקופ. דרגת המחלה היא מדד חשוב להערכת הסיכון להתקדמות והתפשטות הגידול. קביעת דרגת המחלה נעשית לפי הסיווג על שם גליסון (Gleason). ככל שדירוג גליסון גבוה יותר המחלה אגרסיבית יותר. הדירוג נע בין 6 ל 10, כאשר גליסון בדרגה 6 מייצג מחלה בסיכון נמוך להתפשטות, גליסון בדרגה 7 מציין מחלה בסיכון בינוני ואילו גליסון בדרגות 8-10 מייצג מחלה בסיכון גבוה.  

בהתאם לדרגת הגליסון, רמת ה- PSA בדם והבדיקה הרקטלית ניתן להעריך את הסיכון כי המחלה התפשטה אל מחוץ לבלוטת הערמונית.  קיימות מספר בדיקות המסייעות לקבוע את מידת התפשטות המחלה, הקרויה – שלב המחלה. בדיקת מיפוי עצמות מסייעת באבחון מחלה גרורתית לעצמות ואילו בדיקות ה CT או ה- MRI מסייעות באבחון התפשטות המחלה לבלוטות הלימפה ואיברים פנימיים. בשנים האחרונות נכנסה לשימוש בדיקת ה- PSMA PET-CT. בדיקה זו הינה בעלת רמת דיוק גבוהה יחסית ומסייעת באבחון של פיזור המחלה לבלוטות הלימפה, העצמות או איברים אחרים.

בתום הבירור נבנית התוכנית הטיפולית בהתאם למאפייני המחלה, גילו ומצבו הבריאותי של המטופל. ההחלטה הראשונה שצריכה להתקבל היא האם נדרש טיפול אקטיבי או שניתן ובטוח להתחיל ב"מעקב פעיל".  מעקב פעיל מתבצע באמצעות חזרה על בדיקת ה PSA והבדיקה הרקטלית אחת למספר חודשים. בהתאם לתוצאת נשקלת חזרה על ביופסיית ערמונית . חזרה על בדיקת ה MRI יכולה אף היא לסייע בהערכת הצורך בביופסיה. במידה וביופסיה חוזרת מראה עליה בחומרת המחלה, ההמלצה תהיה מעבר לטיפול אקטיבי.

מטרת הטיפול בסרטן ערמונית ממוקם (ללא עדות להתפשטות אל מחוץ לערמונית) היא ריפוי המחלה תוך מיזעור תופעות לוואי ושימור מירבי של התפקוד המיני ואיכות ההשתנה. הטיפולים הסטנדרטים הניתנים כיום לסרטן ערמונית ממוקם הם ניתוח וקרינה (חיצונית או ברכיתרפיה). חשוב להבין את ההליך הטיפולי ותופעות הלוואי של כל טיפול.

הקרינה החיצונית היא סדרת טיפולים הניתנים במשך כחודשיים וחצי. המטופל שוכב על מיטה ומקרן רב עוצמה פולט קרניים המתרכזות בבלוטת הערמונית. הטיפול עצמו אינו כרוך בכאב אולם ישנן מספר תופעות לוואי לטווח הקצר ולטווח הארוך.  בטווח הקצר עלול הטיפול לגרום לעייפות ולבחילה. השפעת הקרינה על שלפוחית השתן והמעיים עלולה לגרום לדלקת המתבטאה בשלשול, כאב סביב פי הטבעת וכן צריבה, תכיפות ודחיפות בהטלת שתן. תופעות אלו משתפרות בדרך כלל בחודשים הראשונים לאחר סיום הטיפול אולם בקרב מיעוט קטן של המטופלים ימשכו לתקופות ארוכות יותר. מטופלים שסבלו מקושי ניכר בהשתנה טרם תחילת הטיפול עלולים, לאחר הקרינה, לחוות עצירה מוחלטת של ההשתנה, דבר המצריך הכנסת קטטר ולעיתים גם טיפול ניתוחי.  בטווח הארוך צפויה ירידה בזיקפה . תופעות נדירות יותר המתרחשות באחוזים בודדים מהמטופלים הם דימומים חוזרים בשתן עקב דלקת כרונית של שלפוחית השתן , בצקות בגפיים (אם הוקרנו גם בלוטות הלימפה האגניות) והתפתחות גידולים משניים, כגון גידולי מעי.

קרינה פנימית (ברכיתרפיה ) מתבצעת על ידי החדרת עשרות גרגירים הפולטים קרינה רדיואקטיבית דרך העור באגן ולתוך הערמונית בהליך המבוצע בהרדמה כללית או אזורית (חצי גוף). הקרינה הורסת את תאי הגידול ותאי הערמונית בתהליך הנמשך חודשים ארוכים. לאחר ההחדרה ייתכן דימום, זיהום או קושי בהשתנה . תופעות הלוואי של הקרינה הפנימית דומות לאלו של הקרינה החיצונית אם כי הסיכון לתופעות הקשורות למעי נמוך יותר ואילו ההקשיים בהשתנה כלולים להיות חמורים יותר.

מרבית החולים המטופלים כיום בקרינה (חיצונית או פנימית) יקבלו גם טיפול הורמונלי. מטרת הטיפול ההורמנלי היא הקטנת הסיכון לחזרה והתקדמות המחלה על ידי הורדת ייצור ההורמון הגברי (הטסטוסטרון), המשמש כ"דלק" לתאי סרטן הערמונית. הטיפול ניתן בדרך כלל כזריקה תת עורית אחת למספר חודשים. תופעות לוואי אפשריות של הטיפול ההורמונלי כוללות עייפות, מצב רוח ירוד, השמנה, אובדן החשק המיני,  גלי חום, אוסטאופורוזיס והתפתחות מחלות לב.

ניתוח כריתה רדיקלית של הערמונית -מבוצע במטרה להוציא אל מחוץ לגוף את הערמונית, שלפוחיות הזרע הצמודות אליה ובהתאם לדרגת סיכון המחלה, גם בלוטות לימפה מהאגן. הניתוח הוא הגישה הטיפולית היחידה המאפשרת אבחנה מהימנה של דרגת הגליסון בהסתמך על בדיקת רקמת הערמונית תחת המיקרוסקופ (ולא דגימה מביופסיה). דבר זה בעל חשיבות גבוהה לקביעת אופן המעקב והצורך בהמשך טיפול כפי שיוסבר בהמשך.

הגישה הניתוחית לכריתה רדיקלית של הערמונית השתנתה דרמטית בשנים האחרונות. הגישה הפתוחה הוחלפה למעשה בגישה רובוטית, זעיר פולשנית, אשר כרוכה בפחות כאב, פחות דימומים, פחות סיבוכים ומאפשרת חזרה מהירה יותר לשיגרה. הניתוח אורך כשלוש שעות תחת הרדמה כללית ומבוצע דרך מספר חתכים קטנים (החתך הגדול ביותר באורך של כ 3-4 סמ מעל לטבור). בסיום הניתוח יושארו נקז (צינורית דקה היוצרת מדופן הבטן) וקטטר שתן (צינור היוצא מהפין אל שקית שתן). משך האישפוז 3-4 ימים במהלכן יוצא הנקז. את הקטטר מוציאים במרפאה כעשרה ימים לאחר הניתוח.  

היבט חשוב של הטיפול הניתוחי הוא הניסיון לשמר את התפקוד המיני והשליטה בשתן. העצבים האחראים על מנגנון הזיקפה נמצאים בצמוד ומשני צידי הערמונית ועל כן במהלך כריתת הערמונית נפגעים עיצבי הזיקפה ברמה כזו או אחרת. במרבית המיקרים ניתן לבצע שימור מלא או חלקי של העצבים, אולם חשוב להבין כי קיים איזון עדין בין שימור העצבים לבין הוצאת הגידול הסרטני בשלמותו. ככל שהמנתח יבצע את הכריתה קרוב יותר לערמונית (תוך השארת יותר רקמת עצבים בגוף) כך עולה הסיכון להשארת מוקד גידולי בגוף.  בהסתמך על נתוני המחלה והתפקוד המיני של המטופל לפני הניתוח והממצאים במהלך הניתוח יוחלט כיצד להתאים את הניתוח לנתוני המטופל ומחלתו.

מיד לאחר הניתוח, יחוו מרבית המנותחים ירידה בתפקוד המיני וביכולת השליטה בהשתנה. בסיוע פיזיותרפיה של רצפת האגן ותרופות לסיוע בהשגת זיקפה (כגון סיאליס וויאגרה) צפוי שיפור הדרגתי. כשנה לאחר הניתוח יגיעו מרבית המטופלים לשליטה טובה בהשתנה ולאפשרות להגיע לזיקפה. מטופלים שסבלו מהפרעות בהשתנה ובזיקפה טרם הניתוח צפויים לתקופת החלמה ארוכה יותר וייתכן כי יזדקקו לטיפולים ו/או ניתוחים נוספים לשם השגת שליטה בשתן וזיקפה .

מספר שבועות לאחר הניתוח מתקבלת התשובה הפתולוגית מבדיקת הערמונית תחת המיקרוסקופ. הנתונים שיתקבלו הם בעלי חשיבות רבה ויכווינו את המעקב, שעיקרו חזרה על בדיקת הדם ל PSA אחת למספר חודשים. בנוסף, ובהתאם לסיכון לחזרת המחלה קיימת אפשרות להוסיף טיפול בקרינה עם או בלי טיפול הורמונלי.

לסיכום: אבחנת סרטן ערמונית ודרגתו כוללת שילוב של בדיקת ה PSA, הבדיקה הרקטלית, ביופסית הערמונית ואמצעי הדמיה מתקדמים (MRI ו PET CT) . הטיפול נגזר משילוב נתוני המחלה ומצבו הבריאותי של המטופל. ניתוח כריתת הערמונית מאפשר קביעה מדוייקת של דרגת ושלב המחלה ומתבצע כיום בגישה רובוטית זעיר פולשנית המאפשרת זמן החלמה קצר יותר. התאמת הניתוח לנתוני המחלה והמטופל מאפשרת השגת תוצאות אונקולוגיות מעולות.