סרטן הכליה

בכל שנה מאובחנים בישראל כ- 600 חולי סרטן כליה.  הסוג הנפוץ ביותר של סרטן כליה קרוי Renal Cell Cancer – RCC, ולו מספר תתי סוגים השונים בהתנהגותם הביולוגית ומידת האלימות שלהם.  חלק מתתי הסוגים קשור לעתים לסינדרום גנטי מורש אולם במרבית המקרים המחלה אינה עוברת בתורשה. עישון , השמנת יתר ויתר לחץ דם הם גורמי סיכון להתפתחות סרטן כליה.

השימוש הנרחב בצילומים רפואיים (כדוגמת אולטרא סאונד או CT) הוביל לכך שרוב גידולי הכליה מתגלים כיום באופן מיקרי ובשלב מוקדם יחסית ,מבלי שהמטופל סובל מתופעות כלשהן . מיעוט קטן מחולי סרטן הכליה מאובחנים בעקבות דימום בשתן,כאב במותן או מישוש גוש בבטן.

בירור החשד לסרטן כליה יכלול בדיקות דם (ספירת דם וכימיה בדם), בדיקת שתן לכללית, צילום חזה ובדיקת הדמיה של הבטן והאגן – CT או MRI עם הזרקת חומר ניגוד לוריד. בדיקת ההדמיה תספק נתונים חשובים כגון – גודל ,מיקום וקליטת חומר הניגוד בגוש ("האדרה"). למרות העובדה כי לגוש סרטני יש תכונות מסוימות ,כגון האדרה, קיימים גושים שפירים בעלי תכונות דומות.

ביופסיה מהגוש היא כלי היכול לסייע כדי לאפיין אותו בצורה טובה יותר. הביופסיה נעשית בהרדמה מקומית תחת הנחיית CT או אולטרא סאונד. במהלך הפעולה מוחדרת דרך המותן מחט שדרכה מוציאים דגימה מהגוש לשם בדיקה פתולוגית. למרות שהליך זה בטוח יחסית , כמות החומר המתקבל קטנה ובאחוז לא מבוטל של המיקרים (עד 15%) הפתולוג אינו יכול לקבוע בצורה חד משמעית האם מדובר בסרטן. לפיכך, במרבית המיקרים ההחלטה הטיפולית מתקבלת על סמך בדיקות ההדמיה ושאר נתוני המטופל.

כאשר בבדיקות ההדמיה אין עדות להתפשטות אל מחוץ לכליה – מדובר על מחלה ממוקמת. קיימות מספר אפשרויות לטיפול בסרטן כליה ממוקם: ניתוח לכריתת הגוש הכלייתי, ניתוח לכריתת הכליה, מעקב פעיל ושיטות לא ניתוחיות להרס הגוש. מטרת כל אחת מהגישות הטיפוליות היא שליטה אונקולוגית (מניעת התפשטות המחלה), שימור מירבי של התפקוד הכלייתי ומזעור סיבוכי הטיפול. באופן עקרוני, ככל שהמטופל צעיר ובריא יותר וככל שהגוש גדול יותר צריכה להנקט גישה אקטיבית יותר.

טיפול  הבחירה הניתוחי הוא כריתת הגוש הכלייתי תוך שימור מרבית הכליה. הניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית במשך כשעתיים. אצל רוב המטופלים מיושמת כיום הגישה הלפרוסקופית/רובוטית דרך מספר חתכים קטנים. גישה זעיר פולשנית זו כרוכה בפחות כאב, פחות דימומים ומאפשרת חזרה מהירה יותר לשיגרה. משך האשפוז הממוצע לאחר הניתוח הוא 3 ימים במהלכם יוצאו קטטר השתן והנקז הבטני שמושארים בזמן הניתוח. מספר שבועות לאחר הניתוח מתקבלת התשובה הפתולוגית מבדיקת הגוש תחת המיקרוסקופ.  

הניתוח לכריתת הכליה בשלמותה מבוצע כאשר הגוש מסובך מדי לכריתה חלקית (בשל גודלו או מיקומו).  גם ניתוח זה מבוצע לרוב בגישה לפרוסקופית ואולם בכדי להוציא את הכליה לאחר כריתתה מבוצע חתך בבטן תחתונה.  מיקום החתך באזור זה כואב פחות ומשפיע פחות על הנשימה לעומת החתך בגישה הפתוחה  (בטן עליונה סמוך לקשת הצלעות ) ולכן הגישה הלפרוסקופית עדיפה. קטטר השתן שמושאר בניתוח מוצא בדרך כלל למחרת יום הניתוח.

גישה אפשרית נוספת במטופלים בגיל מתקדם או בעלי מחלות רקע מרובות היא מעקב פעיל. גישה זו היא המומלצת, ללא קשר לגיל, כאשר מדובר בגושים קטנים מאוד. המעקב מתבצע באמצעות חזרה על בדיקת ההדמיה אחת למספר חודשים. גישה זו הוכחה כבטוחה ולעיתים אף חוסכת כל התערבות.  באם בכל זאת הגוש גדל , החולה יופנה לטיפול אקטיבי.

שיטות לא ניתוחיות להרס (אבלציה) של הגוש הכלייתי עושות שימוש במקורות אנרגיה שונים המוחדרים לאזור הגוש הכלייתי דרך העור וגורמים להרס הרקמה בצורה ממוקדת. השיטות הנפוצות ביותר כוללות הקפאה (Cryotherapy),  שימוש בגלי רדיו (Radio Frequency Ablation) או גלי על-שמע ממוקדים (HIFU) . פעולות אלו מבוצעות תחת הרדמה מקומית וטשטוש. במרבית המחקרים יעילות האבלציה הייתה נמוכה מזו של ניתוח לכריתת הגוש ובעיקר בגושים בגדולים מ 3 ס"מ. לאור זאת ,שיטות אלו מהוות חלופה טיפולית בעיקר בגילאים המתקדמים ובגושים קטנים.

לסיכום: ישנם מספר אפשרויות טיפול בסרטן כליה ממוקם  הטיפול הניתוחי מאפשר אבחנה היסטולוגית מדויקת ותוצאות אונקולוגיות מעולות עם אחוזי ריפוי גבוהים ביותר. הגישה הרובוטית מאפשרת ביצוע הניתוח ביעילות עם מינימום כאב וזמן החלמה קצר. מעקב פעיל ושיטות אבלציה הם אפשרויות לגיטימיות, בעיקר במטופלים עם ריבוי מחלות רקע או גיל מתקדם.